Cloudera

יומנו של אראנו - 3

Bright ideas but no illumination

כשהתעוררנו זאר התעורר עם רעיון, צייר משהו על גב ידו ולהפתעת כולנו – גם זאר – הסמל החל לזהור בכחול כשקירב אותו אל הכדור, וממש להאיר כשאונסי התקרב גם.
מתברר שזאר ומשפחתו הם ליונימים: מאמינים שליונים נותן כוח קסם אם מציירים את הציור המתאים. בשביל זאר וכולנו עד אותו רגע, זו הייתה אמונה בלבד.
על ידו הוא צייר את הסמל ‘אור’, וזיהה בתליון של אונסי את הסמל שמשמעותו ‘התחלה’ או ‘יצירה’. זה לא קידם אותנו להבין את המקום אז ניסינו את הדרך הרגילה: ללכת לראות מה יש פה.

התחלנו בדלת מימין לזו דרכה הגענו ומצאנו מבוי סתום. לתומי חשבתי שאפשר לסמן את המקום כלא מסוכן ולהמשיך הלאה אבל בחול שכנע את השאר לנסות לחפור את המפולת כדי לראות אם יש משהו מעניין מעבר, והעברנו שעה בפינוי אבנים כדי לגלות גרם מדרגות יורד.
איזה יופי, אם יש משהו למטה, עכשיו זה לא רק יכול לצאת, זה גם יכול לדעת שיש מישהו לחפש. ועם חוסר הביטחון הזה החלטנו לחכות עם כיוון החקירה הזה ולנסות את הדלת הבאה מימין.

אם האיזור מאחורי הדלת היה בעבר מבנה מלאכותי כמו החדר ממנו יצאנו, הוא לא היה כך כבר הרבה זמן כי מה שמצאנו זאת מערה ומשהו שגר בה.
ברגע ששמענו נהמות כבר רציתי להסתלק משם אבל שאר הקבוצה התעקשה אז נשארתי במאסף, וכשהופיע זוג עיניים מבריקות באפילה ידעתי שזה לא יהיה טוב.
ואז הופיע זוג עיניים נוסף.

בחול כנראה שוכח את כיוון הרוח כשהוא רחוק מהים, כי התעקש לא רק להמשיך להתקדם אל העיניים הנוהמות אלא גם להניח את החרב ולעשות זאת בידיים חשופות כדי לנסות להרגיע את היצור.
טוב שהייתי מוכן עם חץ מתוח בקשת כי כשהדבר זינק, כולם הבינו את מה שאני ידעתי מלכתחילה ושלפו כלי נשק. כנראה לא מספיק להם לשמוע את הזאב נוהם, הם צריכים גם לראות אותו חושף שיניים ומכשכש בזנב – שנראה כמו נחש שגם פוער פה עם ניבים נוטפי ארס – לפני שמבינים שהמצב מסוכן.

יריתי ראשון ופגעתי במקום כואב אבל זה לא מנע מזנב היצור להכיש את אונסי בכתף. הילד המסכן בינתיים נפגע יותר מכולנו יחד.
זאר ות’אנגוס עשו את שלהם בקרב אבל מה ששכנע את הדבר לוותר על הטרף ולברוח הייתה המכה האימתנית שבחול הנחית עליו עם החרב. עם רוחב הלהב ולא החוד, עדיין במחשבה מוזרה לאלף אותו בשביל… לא יודע.

בחול הוא כזה דייג, רואים עליו שלא הפליג ליותר משבוע רצוף. אחרת היה יודע שחיית מחמד, גם אם מועילה בצייד, בהפלגות ארוכות היא רק עוד פה להאכיל וצואה לנקות.
עדיין לא ראיתי חיה שיודעת ללכת לחרטום כשצריך.

היצור נס על נפשו – או נפשותיו, אני לא יודע אם הצד הנחשי שלו נספר בנפרד – ובשניה שחשבתי לנשום לרווחה… בחול החל לרדוף אחריו לעומק המערה.
מה יכולתי לעשות? רדפתי גם.
אחרי בחול, כמובן. היצור רציתי שיברח.
הגענו לחלל גדול יותר במערה שבו שתי יציאות נוספות, שאל אחת מהן נמלט היצור, ובחול התכוון להמשיך אז צעקתי שיעצור וזה העיר אותו ממצב הרוח המוזר שנפל עליו.
נראה שהיינו במאורה של היצורים האלו לפי עצמות בעלי החיים הפזורות על הרצפה, וקיני הביצים שאונסי גילה במקרה.
לאחר ששבר את הביצים בקן אחד, המשיך ושבר את בל הביצים שמצא במאורה לפני שחזרנו לאחור, סגרנו את הדלת אל המערה, ובחול השעין את אחד הכיסאות הגדולים כנגדה, ליתר ביטחון. רק אז עצרנו לנשום ולטפל בכתף של אונסי.

בדלת האחרונה מצאנו מסדרון ארוך עם שלוש דלתות: שתיים לצדדים בערך במרכזו ואחת נוספת בקצה. כולן כבדות שהתנגדו לכל ניסיונות השידול של אונסי או האלימות של בחול.
בימנית מהזוג, תאנגוס הצליח לחצוב חור גדול מספיק כדי להעביר לפיד ולראות שמאחוריה יש משרד כלשהו, אבל לא מספיק כדי לפתוח מבפנים.

הגישה שלי כנראה לא מוצאת חן בעיני אונסי.
אחרי שלא רציתי להתעכב על המפולת ולא להמשיך לעומק המערה ממנה נשמעות נהמות, כשהצעתי להמשיך מהדלתות הנעולות באמצע המסדרון, שאל איפה יצר ההרפתקנות שלי.
הוא ילד רחוב ובטח רגיל לסמטאות, עליות גג ומרתפים.
אני מלח. הרפתקנות בשבילי זה רוח מנשבת ומים אל האופק. אפילו סדנת המלאכה של הורי חצי פתוחה לעולם הרחב.
אני לא פוחד ממקומות סגורים אבל בהחלט מעדיף את המרחבים.

הילד עקשן.
לאחר ששאר החבורה הסכימה לוותר ולהמשיך, וגילינו שהמסדרון מסתיים בעוד דלת, אונסי החליט שהוא פותח אותה בכל מחיר.
עזבנו אותו לנפשו וחזרנו להכות בדלת איתה התחלנו, הפעם בזוגות: בחול ואני, זאר ות’אנגוס, וחוזר חלילה עד שהרגשתי את הדלת מתחילה לוותר ושתי מכות אחרכך פערנו בה חור מספיק גדול כדי שזאר יוכל לעבור בו.

נראה שהיה במקום חיל מצב כלשהו, לפי עיטורי הדרגה שזאר מצא, והיומן מרמז שהם חיפשו משהו. חבל שת’אנגוס לא הצליח לפענח מה בדיוק.

כשהתחלנו להכות בדלת השנייה הפעלנו במקרה את הידית הקבועה בקיר, וזאר ות’אנגוס התפרצו בדלת הפתוחה.
מצאנו את חדר המצב של החיל. שעזב מבלי להשאיר אפילו סכין, שהיה עוזר לאונסי ששבר את שלו בניסיון לפתוח את הדלת הראשונה.
בזמן שמצאנו כלום ושום דבר בחדר, אונסי התייאש מהדלת בקצה המסדרון וחזר לראות מה קורה איתנו. הוא ניסה להכנס לחדר בו חיטטנו בדרגשים וארונות נשק ריקים, ולא הצליח. הדלת הייתה פתוחה לרווחה והוא לא יכל לעבור בפתח, וזאר שניגש אליו כדי לברר למה לא נכנס, גילה שבעצמו לא מסוגל לצאת.
באופן בלתי מוסבר, לאחר שנכנסנו, מחסום בלתי נראה התהווה בפתח.

אחרי מספר ריצות הלוך וחזור אל הכדור זאר ואונסי מצאו דרך בשביל כולנו לצאת, אבל לא דרך בשביל אונסי להכנס. ובאותה דרך פתחו את הדלת בקצה המסדרון, שמאחוריה מצאנו אורווה.
לא סתם אורווה. אורווה לבעלי חיים גדולים יותר מסוסים רגילים, אם סוסים בכלל כי לאחר שמצאנו נוצה באורך הזרוע שלי, חיפשנו ומצאנו חופן נוצות גדולות כאלו, לא יכולנו שלא לתהות אם יש אמת באגדות קלאודרה המספרות על חיות ענק מעופפות.

עזבנו את האורווה הגדולה עם זר נוצות וללא תשובות, רק עוד שאלות. כמו: איך בעלי החיים אמורים היו להגיע לאורווה, כשהפתח היחידי הוא דלת בגודל אדם.
המשכנו לצידו השני של המסדרון הפרוץ שדרכו נכנסנו למבנה, ומצאנו חמש דלתות בחדר חצי מעגלי.
שלוש מהן נפתחו ללא כאב ראש או כתפיים ומאחוריהן גילינו משהו מעניין:
הדלת המרכזית הובילה למדרגות עולות שבראשן חדר רחב עם תריסר עמודים מחומר דומה לזה ממנו עשוי הכדור, ונמשכים מעבר לתקרה והרצפה.
שתי הדלתות האחרות הובילו למדרגות יורדות ואל חדרים שזיהינו כנמצאים מתחת לחדר הגדול, ובהם מצאנו שחלק מהעמודים ממשיכים לעומק האדמה. או מפלסים נוספים במבנה הזה.

החברה בטח ירצו לרדת במדרגות שמצאנו מאחורי המפולת, כדי לבדוק, ובינתיים אני לא ממש נהנה מה”הפלגה” הזאת.

Comments

originalblueprint

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.