Cloudera

משולחנו של אונסי
איך אונסי "השיג" את פותחן הבקבוקים לזאר

טוב, אז מכיוון שלת’נגוס יש פה גדול והוא די מלשן, אז אחרי שיעור אחד הוא בטח יספר לכולם שאונסי לא רק חנון, הוא גם יודע לכתוב.

לאונסי היה חבר טוב בכפר, אולי אתם זוכרים אותו, קראו לו רובי (כמו אבן החן) והוא היה צעיר מאונסי בשנה, אבל היה מגודל היטב. רובי אהב לצוד ומכיוון שאבא שלו נהרג בתאונה בנמל כשהיה צעיר, הוא צד די הרבה כדי לעזור לאמא שלו בפרנסת הבית. הוא היה צד עם אונסי די הרבה ואונסי לימד אותו כיצד עושים מלכודות ואיפה איזורי הצייד הטובים. כחודשיים לפני שהחבורה עזבה את קלאודרה )שהרי אין אחרת( רובי חלה מאוד ולמרות מאמצי המרפא המקומי, רובי נפטר.

אנשים רבים באו לבקר את המשפחה, אבל אונסי תמיד דאג לבוא עם איזה צייד שווה או כיכר לחם חמה ואחכ היה לוקח את סל הכביסה (אמא של רובי היתה כובסת) והיה עוזר לשתי אחיותיו של רובי עם הכביסה. כשבועיים לאחר מכאן, אונסי עדיין עזר עם האוכל ואמא של רובי החליטה לתת לו את הנעליים של רובי, שהיו ממש חדשות ואת המעיל חורף שלו שהיה עשוי מפרוות זאב שרובי צד בעזרתו של אונסי על אחד האיים. כמו גם את סכין הצייד של רובי.

אונסי שהיה קטן מרובי משתי מידוד לפחות החליט להחליף את הנעליים והמעיל פרווה במתנה שווה לחברו זאר. שהרי ערך סחורה היא לפי צרכי השוק, אונסי שם לב שהפתחן שהרוכל ביקש עליו חמש מאות מטבעות זהב!!! עמד למכירה כבר שבועות רבים, ואיש בקלאודרה לא קנה. מצד שני, היו לו כבר שתי הצעות יפות מאוד למעיל פרווה, וגם לא רעות לנעליים. אונסי עשה טובה לרוכל בשוק. עדיף לו למכור סט של נעליים ומעיל במאתיים מטבעות זהב, מאשר להישאר עם פתחן בקבוקים שאיש לא רוצה.

העסקה היתה שווה ושני הצדדים הסכימו, כמובן שלאחר שאונסי הלך, הרוכל התגעגע לכסף שיכול היה להרוויח, אילו היה מצליח למכור את הפתחן. זהו! ואז החברים שלו חושבים שהוא גנב את המתנה לזאר …. אונסי לא גנב!

View
יומנו של אראנו - 4
Shaking things up

מה עושים עם עמודים שלא ברור מאיפה מגיעים ולאן ממשיכים?
מנגנים עליהם, כמובן.
זה בטח מה שעבר בראשו של זאר שהציע להקיש על העמודים כדי לבדוק אם הם משמיעים צלילים שונים. וזה בטח היה יוצא יפה אם זו הייתה מטרתם, אבל כנראה לא לזה יועדו כי לא היו מוסיקליים כלל.

ואז, כמובן, ירדנו במדרגות.
אני לא חושש ממקומות סגורים או צפופים, באמת שלא. אני מעדיף למתוח מפרשים אבל אין לי בעיה לרדת לשאוב מים מבטן הספינה, ושם בדרך כלל יש חולדות רעבות.
נחמה אחת הייתה שלא היה שום דבר מאיים בתחתיתם. שום דבר שהבננו כמאיים כי לאחר דקות ארוכות של ירידה במדרגות החצובות בסלע, כל שמצאנו, היוה אותם סימנים, ספק קריאים, חקוקים בקירות מסדרון ארוך המסתיים במבוי סתום.
אולי היינו צריכים להבין את הסימנים כמאיימים, כי ככל שהתקרבנו לסוף המסדרון, הזוהר האדום שלהם התחזק; גם בלי נוכחותו של אונסי והתליון שלו, שהסכים לחכות מאחור וגם לקח איתו את העששית כדי שנוכל לבדוק אם הסימנים זוהרים בגללו.

עדיין לא החלטנו אם מקור התופעות המוזרות הן התליון או אונסי עצמו, וכשהצטרף אלינו בקצה המסדרון, אור הסימנים התחזק יותר.

ת’אנגוס פיענח חלק מהסימנים, להבין שיש משהו בעל ערך ששמור כאן ולרגע התרגשנו וחקרנו את קצה המסדרון לגלות שהמבוי הסתום, למרות שנראה כמו הקירות החצובים, אינו חלק מהם והוא למעשה דלת מוסוית, וכשאונסי התקרב אליה הופיעו שלושה חורים במחסום.
אונסי לקח זאת כאתגר והתחיל לעשות מה שהוא עושה לדלתות שלא נפתחות לפניו מעצמן, אבל כל שהצליח זה לגלות שבשלושת החורים יש תושבות למשהו בעל זיזים בגודל כף יד, שכנראה ישמש כמפתח.
כששאל את זאר איך הפעיל את סמל האור שצייר, חשבתי שיעשה אותו דבר עם הסימנים בקירות אבל במקום, הציע לחזור למעלה לחפש אם פספסנו משהו שיכול להתאים בחורים.

בחול חשב שאולי הידיות לצד הדלתות שפתחנו, מתפרקות ומתאימות לחורים, אונסי בדק אם סמלי הדרגות מהמשרד מתאימים להם, ות’אנגוס הציע לתאם הזזה של כל ידיות יחד.

אונסי נשאר למטה ליד הדלת, לבדוק אם יש השפעה עליה, ת’אנגוס, זאר ובחול הלכו למשוך בידיות, ואני תיאמתי בין כולם מהחדר עם הכדור.
צעקתי למשוך בידיות, והדבר הבא שקרא הייתה רעידת אדמה.
אונסי הבין לבד שמשהו קרה והגיע לעזור לנו להוציא את זאר מהחדר הגדול בו מצאנו את הנוצות.
הידיות הפעילו מנגנון שפתח את תקרת החדרים ובעוד בחול ות’אנגוס מצאו מחסה במסדרון, זאר נקבר תחת עץ שנפל פנימה ולמזלנו לא נמעך תחתיו.

נשמתי לרווחה.
לא רק כי זאר יצא בשלום מהמפולת שנפלה עליו אלא גם בגלל רוח הים שנשבה פנימה מהפתח הרחב כמו החדר כולו, ודרכו ראינו שהשעה היא שעת לילה.
ת’אנגוס הזכיר לנו את העמודים וניגשנו לראות מה קרה להם, וברגע שהגענו ראינו שפספסנו משהו מעניין. מהמסדרון ראינו אור דועך וכשהגענו לראות כבר לא היה דבר.

ניסינו לשחזר את הפעלת הידיות, הפעם עם אונסי מתאם את הפעולה ואני משגיח על העמודים.
בחול ות’אנגוס דיווחו שהחלונות שנפתחו בחדרים הקטנים נסגרו מעט כשהרימו את הידיות, זאר לא ראה שינוי כלל, וכך גם העמודים.
אונסי רץ לבדוק את הדלת למטה אבל דבר לא השתנה גם שם. אולי הסימנים מאירים מעט פחות אבל אני בספק שהוא שופט נכון את עצמת האור.

עם עלות השחר בחול סיכם את המצב והסכמתי איתו שמיצינו את המקום.
טיפסנו החוצה והפלגנו חזרה לקלאודרה הקטנה לאסוף את החביות שביקשנו, כשאונסי מזכיר לנו לשים לב לדברים שיכולים להיות מפתח לדלת בקצה המסדרון.

עם חביות מים על הסיפון ומזון מספיק לכמעט כל המסע, הפלגנו אל היבשת הצפונית ואל האוניברסיטה. סומכים על בחול שהים יספק את המזון החסר להשלמת המסע, ומקשיבים לאונסי המספר שג’יין הכחישה כל קשר לבריונים שבאו לחפש אותנו, ואיך הטיף לה מוסר.

לאחר כחודש של הפלגה נעימה בה הסערות שמרו מרחק מאיתנו, הגענו בבטחה לעיר האוניברסיטה. שילמנו את המחיר המופקע עבור עגינה והשגחה על ‘לורטה’ – בחול קרא לסירה על שם אחותו – ופנינו אל העיר הגדולה.

החיילת בשערי הנמל הסבירה לנו מעט על התנהלות בעיר, הפנתה אותנו למדריך שיעזור לנו להתמצא, ובסוף אפילו נכנעה מעט לחיזור התקיף למדי של בחול.
הוא ניסה גם לסחור עם המדריך כדי לא לשלם עבור מפת העיר אבל לא הצליח במיוחד והמדריך הצדיק את האמירה השגורה: ‘אל תנסה למכור דגים שאין לך’.
בסוף קנינו מפה בכסף (מזהב), קיבלנו הסבר על גלדת הדייגים ואיך לא להסתכסך איתה, והתפצלנו לדרכנו השונות.
בחול הלך לבקר בגלדת הדייגים, זאר פנה למקדש של… לא הבנתי מה הוא מאמין. אשאל בהזדמנות, אבל קודם ת’אנגוס, אונסי ואני הולכים למצוא אוניברסיטה.

View
יומנו של אראנו - 3
Bright ideas but no illumination

כשהתעוררנו זאר התעורר עם רעיון, צייר משהו על גב ידו ולהפתעת כולנו – גם זאר – הסמל החל לזהור בכחול כשקירב אותו אל הכדור, וממש להאיר כשאונסי התקרב גם.
מתברר שזאר ומשפחתו הם ליונימים: מאמינים שליונים נותן כוח קסם אם מציירים את הציור המתאים. בשביל זאר וכולנו עד אותו רגע, זו הייתה אמונה בלבד.
על ידו הוא צייר את הסמל ‘אור’, וזיהה בתליון של אונסי את הסמל שמשמעותו ‘התחלה’ או ‘יצירה’. זה לא קידם אותנו להבין את המקום אז ניסינו את הדרך הרגילה: ללכת לראות מה יש פה.

התחלנו בדלת מימין לזו דרכה הגענו ומצאנו מבוי סתום. לתומי חשבתי שאפשר לסמן את המקום כלא מסוכן ולהמשיך הלאה אבל בחול שכנע את השאר לנסות לחפור את המפולת כדי לראות אם יש משהו מעניין מעבר, והעברנו שעה בפינוי אבנים כדי לגלות גרם מדרגות יורד.
איזה יופי, אם יש משהו למטה, עכשיו זה לא רק יכול לצאת, זה גם יכול לדעת שיש מישהו לחפש. ועם חוסר הביטחון הזה החלטנו לחכות עם כיוון החקירה הזה ולנסות את הדלת הבאה מימין.

אם האיזור מאחורי הדלת היה בעבר מבנה מלאכותי כמו החדר ממנו יצאנו, הוא לא היה כך כבר הרבה זמן כי מה שמצאנו זאת מערה ומשהו שגר בה.
ברגע ששמענו נהמות כבר רציתי להסתלק משם אבל שאר הקבוצה התעקשה אז נשארתי במאסף, וכשהופיע זוג עיניים מבריקות באפילה ידעתי שזה לא יהיה טוב.
ואז הופיע זוג עיניים נוסף.

בחול כנראה שוכח את כיוון הרוח כשהוא רחוק מהים, כי התעקש לא רק להמשיך להתקדם אל העיניים הנוהמות אלא גם להניח את החרב ולעשות זאת בידיים חשופות כדי לנסות להרגיע את היצור.
טוב שהייתי מוכן עם חץ מתוח בקשת כי כשהדבר זינק, כולם הבינו את מה שאני ידעתי מלכתחילה ושלפו כלי נשק. כנראה לא מספיק להם לשמוע את הזאב נוהם, הם צריכים גם לראות אותו חושף שיניים ומכשכש בזנב – שנראה כמו נחש שגם פוער פה עם ניבים נוטפי ארס – לפני שמבינים שהמצב מסוכן.

יריתי ראשון ופגעתי במקום כואב אבל זה לא מנע מזנב היצור להכיש את אונסי בכתף. הילד המסכן בינתיים נפגע יותר מכולנו יחד.
זאר ות’אנגוס עשו את שלהם בקרב אבל מה ששכנע את הדבר לוותר על הטרף ולברוח הייתה המכה האימתנית שבחול הנחית עליו עם החרב. עם רוחב הלהב ולא החוד, עדיין במחשבה מוזרה לאלף אותו בשביל… לא יודע.

בחול הוא כזה דייג, רואים עליו שלא הפליג ליותר משבוע רצוף. אחרת היה יודע שחיית מחמד, גם אם מועילה בצייד, בהפלגות ארוכות היא רק עוד פה להאכיל וצואה לנקות.
עדיין לא ראיתי חיה שיודעת ללכת לחרטום כשצריך.

היצור נס על נפשו – או נפשותיו, אני לא יודע אם הצד הנחשי שלו נספר בנפרד – ובשניה שחשבתי לנשום לרווחה… בחול החל לרדוף אחריו לעומק המערה.
מה יכולתי לעשות? רדפתי גם.
אחרי בחול, כמובן. היצור רציתי שיברח.
הגענו לחלל גדול יותר במערה שבו שתי יציאות נוספות, שאל אחת מהן נמלט היצור, ובחול התכוון להמשיך אז צעקתי שיעצור וזה העיר אותו ממצב הרוח המוזר שנפל עליו.
נראה שהיינו במאורה של היצורים האלו לפי עצמות בעלי החיים הפזורות על הרצפה, וקיני הביצים שאונסי גילה במקרה.
לאחר ששבר את הביצים בקן אחד, המשיך ושבר את בל הביצים שמצא במאורה לפני שחזרנו לאחור, סגרנו את הדלת אל המערה, ובחול השעין את אחד הכיסאות הגדולים כנגדה, ליתר ביטחון. רק אז עצרנו לנשום ולטפל בכתף של אונסי.

בדלת האחרונה מצאנו מסדרון ארוך עם שלוש דלתות: שתיים לצדדים בערך במרכזו ואחת נוספת בקצה. כולן כבדות שהתנגדו לכל ניסיונות השידול של אונסי או האלימות של בחול.
בימנית מהזוג, תאנגוס הצליח לחצוב חור גדול מספיק כדי להעביר לפיד ולראות שמאחוריה יש משרד כלשהו, אבל לא מספיק כדי לפתוח מבפנים.

הגישה שלי כנראה לא מוצאת חן בעיני אונסי.
אחרי שלא רציתי להתעכב על המפולת ולא להמשיך לעומק המערה ממנה נשמעות נהמות, כשהצעתי להמשיך מהדלתות הנעולות באמצע המסדרון, שאל איפה יצר ההרפתקנות שלי.
הוא ילד רחוב ובטח רגיל לסמטאות, עליות גג ומרתפים.
אני מלח. הרפתקנות בשבילי זה רוח מנשבת ומים אל האופק. אפילו סדנת המלאכה של הורי חצי פתוחה לעולם הרחב.
אני לא פוחד ממקומות סגורים אבל בהחלט מעדיף את המרחבים.

הילד עקשן.
לאחר ששאר החבורה הסכימה לוותר ולהמשיך, וגילינו שהמסדרון מסתיים בעוד דלת, אונסי החליט שהוא פותח אותה בכל מחיר.
עזבנו אותו לנפשו וחזרנו להכות בדלת איתה התחלנו, הפעם בזוגות: בחול ואני, זאר ות’אנגוס, וחוזר חלילה עד שהרגשתי את הדלת מתחילה לוותר ושתי מכות אחרכך פערנו בה חור מספיק גדול כדי שזאר יוכל לעבור בו.

נראה שהיה במקום חיל מצב כלשהו, לפי עיטורי הדרגה שזאר מצא, והיומן מרמז שהם חיפשו משהו. חבל שת’אנגוס לא הצליח לפענח מה בדיוק.

כשהתחלנו להכות בדלת השנייה הפעלנו במקרה את הידית הקבועה בקיר, וזאר ות’אנגוס התפרצו בדלת הפתוחה.
מצאנו את חדר המצב של החיל. שעזב מבלי להשאיר אפילו סכין, שהיה עוזר לאונסי ששבר את שלו בניסיון לפתוח את הדלת הראשונה.
בזמן שמצאנו כלום ושום דבר בחדר, אונסי התייאש מהדלת בקצה המסדרון וחזר לראות מה קורה איתנו. הוא ניסה להכנס לחדר בו חיטטנו בדרגשים וארונות נשק ריקים, ולא הצליח. הדלת הייתה פתוחה לרווחה והוא לא יכל לעבור בפתח, וזאר שניגש אליו כדי לברר למה לא נכנס, גילה שבעצמו לא מסוגל לצאת.
באופן בלתי מוסבר, לאחר שנכנסנו, מחסום בלתי נראה התהווה בפתח.

אחרי מספר ריצות הלוך וחזור אל הכדור זאר ואונסי מצאו דרך בשביל כולנו לצאת, אבל לא דרך בשביל אונסי להכנס. ובאותה דרך פתחו את הדלת בקצה המסדרון, שמאחוריה מצאנו אורווה.
לא סתם אורווה. אורווה לבעלי חיים גדולים יותר מסוסים רגילים, אם סוסים בכלל כי לאחר שמצאנו נוצה באורך הזרוע שלי, חיפשנו ומצאנו חופן נוצות גדולות כאלו, לא יכולנו שלא לתהות אם יש אמת באגדות קלאודרה המספרות על חיות ענק מעופפות.

עזבנו את האורווה הגדולה עם זר נוצות וללא תשובות, רק עוד שאלות. כמו: איך בעלי החיים אמורים היו להגיע לאורווה, כשהפתח היחידי הוא דלת בגודל אדם.
המשכנו לצידו השני של המסדרון הפרוץ שדרכו נכנסנו למבנה, ומצאנו חמש דלתות בחדר חצי מעגלי.
שלוש מהן נפתחו ללא כאב ראש או כתפיים ומאחוריהן גילינו משהו מעניין:
הדלת המרכזית הובילה למדרגות עולות שבראשן חדר רחב עם תריסר עמודים מחומר דומה לזה ממנו עשוי הכדור, ונמשכים מעבר לתקרה והרצפה.
שתי הדלתות האחרות הובילו למדרגות יורדות ואל חדרים שזיהינו כנמצאים מתחת לחדר הגדול, ובהם מצאנו שחלק מהעמודים ממשיכים לעומק האדמה. או מפלסים נוספים במבנה הזה.

החברה בטח ירצו לרדת במדרגות שמצאנו מאחורי המפולת, כדי לבדוק, ובינתיים אני לא ממש נהנה מה”הפלגה” הזאת.

View
יומנו של אראנו - 2
A day, a night, a tunnel and light.

היום הוליד דאגות.
ת’אנגוס נפגע חמור יותר משחשבנו, כי כשחזרנו מקלאודרה הקטנה בה מכרנו חומר גלם עבור חביות, ת’אנגוס הרגיש רע והתחלנו לדאוג לבריאותו. שזה מוזר כי אונסי נפגע קשה יותר; אולי זה באמת בגלל החבישה, כמו שהסביר הרוקח שגבה מחיר מופקע אותו לא יכולנו לשלם מיד.

אם בריאותם של חברינו ת’אנגוס ואונסי לא היו על כף המאזניים, זה בטח היה משעשע איך ניסינו ללא הצלחה לאתר את הכסף שהם קברו, עד שהתמזל מזלי לחפור במקום הכמעט נכון ולאתר את שק המטבעות בדופן הבור.
הרוקח לא שמח לקבל תשלום עבור שירותיו והפריטים שאמר שיעזרו לחברינו להחלים, כי הגענו אליו רק מאוחר בלילה, אבל העסקה הושלמה והפלגנו חזרה למקום המסתור שלנו באי השכן.
למחרת ת’אנגוס כבר הראה סימני התאוששות ואונסי לא פספס הזדמנות להזכיר לבחול למה הוא לא יכול לעזור בהכנות למסע.

השבוע עבר על מי מנוחות.
בחול יצא לדוג וחזר עם שלל נאה ממנו זאר הכין ארוחת מלכים, וגם נשאר מספיק כדי להכין דגים מעושנים למסע.
אני המשכתי בעבודת הכנת הסירה להפלגה, בחול חזר עם עוד רשת מלאה, הוא וזאר התאמנו מעט בחנית וקשת… וכשאונסי ות’אנגוס חזרו לאיתנם כמעט והיינו מוכנים לצאת. רק לסיים את העבודה על הסירה של בחול, לאסוף את החביות המובטחות לנו בקלאודרה הקטנה, להשלים צידה ולצאת לדרך.

בחול וזאר התגייסו למאמץ אחרון והכנת קורות למקרה ונצטרך לתקן את הסירה בדרך, ואונסי, המומחה שלנו למלכודות ציד, התנדב לקחת את הסירה הקטנה לאי קרוב בו בחול ראה חזירי בר. כדי שיהיה גיוון בתפריט ההפלגה.
הסכמנו שיאותת אם ייתקל בבעיה אבל גם שעתיים לאחר שאמור היה לחזור לא ראינו סימן והפלגנו אחריו.
מצאנו את הדוגית קשורה בחוף, ללא סימן לאונסי או ציד, ומיד התפצלנו לחוליות חיפוש.
ת’אנגוס ואני לא מצאנו את אונסי אבל גילינו לאן נעלם: במורד מדרון תלול אל מערה חשוכה, וכנראה הרגיש מאד בנוח שם, כי העדיף שנצטרף אליו על פני שנוציא אותו מהבור.

כשחזרנו אל הסירה נפגשנו עם זאר ובחול שגם לא מצאו את אונסי, סיפרנו להם לאן נפל, שמצא משהו מעניין שם, ויצאנו לחלץ אותו חמושים בחבל, תאורה ושאר חפצים חדים.
חלקנו השתלשלו מטה בעזרת החבל. לא אני.
מביך שכמלח שתפקידו בספינה זה לטפס על תרנים וסולמות כדי לפרוש ולאסוף מפרשים, אני החלקתי והגעתי למטה כמו שק תבואה. אפילו השמעתי צליל דומה.

לאחר שכולנו הגענו לפתח המערה, כל אחד במהירות שלו, אונסי הראה לנו את הסימנים המוזרים על קירות המערה, שת’אנגוס חושב שהם כתב בשפה לא ידועה.
המערה התבררה להיות יותר מנהרה כי פנתה לשני צדדים מנוגדים ולמרות שהלילה כבר ירד, אונסי החליט לחקור צד אחד שלה יותר לעומק, וכיוון שהחל להתרחק עם מקור האור היחידי – הלפיד שזרקנו אליו לפני שירדנו – הלכנו בעקבותיו עד לחדר חצוב בסלע המכיל ארבעה כיסאות הפונים אל כדור שקוף על מעמד מוגבה במרכזו.
אנחנו נכנסנו לחדר דרך פתח אחד מארבעה הפונים לכל רוחות השמיים, ואני חושב שמצאנו מבנה תת-קרקעי מורכב.

חשבנו שלכדור יש תכונות של מנסרה כי כשאונסי התקרב אליו עם הלפיד הוא התחיל להאיר, אבל מהר מאד גילינו שזה משהו אחר כשבחול לקח את הלפיד להסתכלות מקרוב.
מתברר שלאונסי יש ”קמע של סבתא”, ובקרבתו הכדור השקוף מתחיל להפיץ אור.

כבר היה מאוחר והחלטנו לעצור לישון בחדר הזה. הכיסאות נוחים למדי, למרות שעתיקים.
אני לא יודע אם דעתו של ת’אנגוס השתנתה בנוגע לקסם, אבל לי זה ברור שיש כאן יותר נסתר מהנגלה.

View
יומנו של אראנו - 1
Its a birthday! We’re a party.

זה היה יום ההולדת ה-18 של זָאר, הבן של בעלי הפונדק.
*ה*פונדק.
אני מלח, אני לא מסתכל על הפונדק אלא במה שיש בו – שיכר.
הפונדק עם הדבר הענק הזה מעל דלתות הכניסה, שהם אומרים שזה חלק מאיזו מפלצת ים…
בכיכר הזפת, איפה שהקשת הזו… בקלאודרה הקטנה.

זה היה יום ההולדת של זאר, וכולנו באנו לחגוג איתו.
הגעתי אחרון כי סיימתי להכין את המתנה שלו, וכמו שהבטיח, הילד כבר היה שיכור לגמרי.
ילד… אני לא מבוגר ממנו בהרבה אבל אני אלף.
זה לא תרוץ אבל אלו העובדות.
שמי אָרַאנוֹ.
“כולנו” זה בֶחוּל הדייג החסון, אוֹנְסִי הפרחח, ותָ’אנְגוֹס הגמד המלומד. שזו הייתה עוד סיבה להפגש, כי למחרת ת’אנגוס היה מיועד לעלות על ‘הרוח הלבנה’ ולהפליג לאוניברסיטה ביבשת הצפונית.
חודש וחצי הפלגה, ספינה רק כל חצי שנה, וזה אם יש לך את הכסף לקנות כרטיס: 1000 מטבעות זהב.
סביר להניח שלא היינו רואים אותו עשר שנים, אם שוב בכלל.

אז ישבנו סביב השולחן, זאר היה שיכור מכדי להעריך את ההשקעה בקרוסלה שבניתי, שגם מסתובבת מעצמה ע"י אויר חם וגם מציגה תמונה של ספל שיכר מתמלא ומתרוקן, ת’אנגוס ניסה ללא הצלחה לעניין אותו בספר על אלכוהול שהביא לו, אונסי סיפר שפותחן הבקבוקים המעוצב שהביא כמתנה, מאד נדיר ויקר – מה שגרם לכולנו לחשוד שלא השיג אותו בדרך ישרה – ובחול מצא את עצמו מיתמם אל בעל דוכן בשוק שבא לחפש את אונסי, הפותחן, או חמישים מטבעות זהב עבורו.
כולנו השתתפנו בהעמדת הפנים כי אונסי נעלם עוד לפני ששמנו לב שמחפשים אותו, ובטח הזיז את השולחן כשהסתתר תחתיו כי הדבר הבא שקרה היה שהקרוסלה שלי… שהקרוסלה של זאר, עלתה באש.
בחול הקריב את כוס השיכר שלו לכיבוי המדורה שהופיעה על השולחן אבל בטח שתה מספיק ממנה, כי אחרכך חשב לנצל את ההזדמנות לעשן את הדג שהביא כמתנה לזאר.
איך מזה הגענו לתכנון מסע אני לא זוכר בדיוק אבל אכלנו צהריים בפונדק והתחלנו לתכנן איך אנחנו מצטרפים אל ת’אנגוס ומפליגים יחד אל האוניברסיטה.
עם קצת מזון בקיבה זאר התפכח ויצאנו לבדוק איך עושים זאת.

הקפטן של ‘הרוח הלבנה’ לא רצה לקבל עוד שלושה עובדים לצוות ההפלגה, גם מבלי לדעת שיזכה בנוסע סמוי, וגם הצוות של ‘כנף הדרקון’ שבכלל הפליגה לכיוון ההפוך – דרומה, היה מלא. אז התחלנו להתארגן ולהכין את סירת הדיג של בחול להפלגה אל עומק הים.
אונסי הפרחח הממולח ניסה לעזור לת’אנגוס למכור את הכרטיס שלו במחיר גבוה משהציע מנהל הנמל, אבל יחד הצליחו רק להסתבך עם מישהי בשם ג’יין שניסתה לרמות אותם עם מצפן וחבל “קסומים”.
ת’אנגוס לא מאמין בשטויות האלו ובסוף מכר את הכרטיס שלו עבור מה שהציע מנהל הנמל, וזו הייתה ההתחלה, כי כבר בדרך ממשרדי הנמל אל הסירה של בחול, הם שמו לב שעוקבים אחריהם.
החלטנו לא להסתכן ורק זאר חזר לפונדק להתחיל לארגן ציוד, שהיה רעיון טוב, כי בדרך חזרה ניסו לשדוד ממנו את הכסף שנשאר בסירה, או לשדוד אותו מאיתנו כדי שנשלם עבור החזרתו.
לא ידענו שהוא כזה קל רגליים אבל כשחזר בריצה עם הסיפור על איך נמלט מארבעה גברברים, לא פקפקנו בו לרגע ויצאנו להפלגה לילית אל האי הקרוב.

בבוקר, אונסי ות’אנגוס נשארו באי בזמן שבחול, זאר ואני חזרנו לקלאודרה הקטנה עם רק חלק מהכסף, כדי לקנות ציוד בסיסי איתו נוכל להכין עוד מהנדרש למסע ארוך, ולהגן על עצמינו מפני תאבי בצע.
התכנית הייתה לכרות עץ או שניים ולמכור אותם כחומר גלם לנגר שיבנה לנו חביות למים, בזמן ששאר הכסף קבור למשמרת באי בו עגננו ללילה נוסף. והיא בטח הייתה עובדת אם השודדים לא היו מחליטים שלהרוג אותנו בנקודה המבודדה בה שהינו יהיה פשוט יותר.
שמרנו במשמרות למרות שידענו שהכסף בטוח, ובזמן שבחול ואני תכננו מה לפרק ומה להרכיב על הסירה שלו, שמנו לב לתנועה במים.
עד שהערנו את כולם אונסי כבר ניסה לדקור שודד שטיפס על דופן הסירה, כמעט חטף סכין בפנים, ועוד שני שודדים בסירה קטנה יותר התקרבו אלינו.

למרות שלי כבר הייתה קשת ביד, זאר ירה ראשון על הסירה המתקרבת. הילד מהיר אבל לקלוע הוא לא יודע. לא שאני הצלחתי יותר בניסיון שלי.
בניסיון השני עם החנית אונסי הצליח לדקור את השודד שניסה לעלות לסירה ולשלוח אותו חזרה למים, מה שלא עזר לבחול שניסה להתמודד עם שודד שעלה מצידה השני, ונחתך בזרוע.
זאר ויתר על המטרות המרוחקות בסירה השנייה וחיפה על אונסי אם עוד שודדים יטפסו על הדופן, מה שאולי היה מועיל יותר אם הייתי עוזר לו כי החץ השני שלי פגע רק בסירה. שזה יותר טוב מלהחטיא אותה לחלוטין אבל לא מספיק כדי לעצור את השודד שכמעט פגע בי עם החץ שלו.
ת’אנגוס, מתוקף היותו גמד לקח את העניינים לידיים, או במקרה שלו, לברכיים, ולאחר זינוק אל הסירה השנייה החל מנופף בגרזן בו השתמשנו לכרות עצים.
אונסי איגף את השודד שעלה לסיפון, ודקר אותו בגב, אבל בחול שיותר מיומן עם הרשת שהחזיק ביד השניה מאשר בחנית שביד הראשונה, פספס את השודד לחלוטין ושיפד אנושות את אונסי המסכן.
ההפתעה על פניו של בחול הייתה כאין וכאפס לעומת הצחוק המתגלגל שתקף את השודד למראה הטעות הכמעט קטלנית, אבל זו הייתה הטעות שלו כי השניים חיסלו אותו לפני שאונסי החל להחוויר.
זו הייתה נקודת המפנה ובזמן שזאר עזב את הקשת לטובת קריעת חולצה וחבישת אונסי, חץ שלי פילח את הכתף של נושא החרב בסירה השנייה, ששמט את הנשק וקיבל במקומה גרזן במעיים.
חברו החליף את הקשת בחרב ובזמן שזאר ובחול ייצבו את אונסי השותת דם, הצלחתי לפגוע בו אבל נראה שבקושי שם לב, כי זה לא הפריע לו לפצוע את ת’אנגוס ברגל.
הסירה המתרחקת סובבה אותם כך שגבו היה חשוף אלי ואז שיחררתי חץ שחדר עמוק, ות’אנגוס השלים את המשימה.

חתיכת הרפתקה, הא?
זו רק ההתחלה.
שילמנו בדם אבל עכשיו יש לנו סירה נוספת, מספר חרבות ואולי גם חבר בדמות כריש שאכל את אחד השודדים, אבל זה מוטל בספק.
השחר אמור להפציע עוד מספר שעות. נראה מה יוליד יום.

View

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.